אמת המים התחתונה במבצר אלכסנדריון, היתה מאז ומעולם סמל לטכנולגיית אגירת המים המתוחכמת של המבצרים החשמונאיים. בניגוד למפעלי מים אחרים, שניקזו ערוצים סמוכים למבצרי המדבר, אמה זו ניקזה אך ורק מי נגר עילי שירדו בתא שטח עצום של כ-400 דונם ובאורך כולל של 7.2 קילומטרים. אמה זו הקיפה את כל שטחו של ראס קוניטרה המצוי מערבית להר הסרטבה. באמה זו הושקע עמל רב, ואף נבנתה מערכת סיפון מרשימה על מנת שהאמה תוכל לחצות את האוכף בין ראס קוניטרה לסרטבה.
אף על פי כן, מערכת מים אדירה זו, מובילה בסה"כ ל-4 בורות קטנים, שנפח המים שניתן לאגור בהם הוא 1620 מ"ק. כמות זו היא כמות קטנה מאוד ביחס לגודל האמה, ואף כמות קטנה ביחס לאמות האחרות בסרטבה, שמנקזות עשירית מהשטח של האמה התחתונה, אך מובילים לבורות בנפח גדול יותר. בהרצאה זו תוצע תשובה לשאלה על-פי גילוי שנחשף לאחרונה. בצידו המזרחי של מבצר אלכסנדריון, נתגלו סימני חציבה ברורים של 5 בורות נוספים, שמעולם לא סיימו לחצוב אותם. בהרצאה תוצג בדיקה מקיפה שנערכה ומעלה כי סימני חציבה אלו מצויים בדיוק באותו קו גובה של בורות האגירה של האמה התחתונה. החרסים שנמצאו בבורות אלה מתוארכים לתקופה החשמונאית. אין ספק שבורות אלו היו פרי תכנון מחושב, ונועדו להיות חלק משמעותי במפעל האמה התחתונה.
בהרצאה נעשה נסיון לענות על השאלה מדוע לא סיימו לחצוב את הבורות, שעה שמפעלים אחרים בסרטבה, מורכבים הרבה יותר, הגיעו לידי גמר? האם ייתכן שבמהלך תפקוד האמה, גילו החוצבים שאיסוף הנגר העילי בקנה מידה גדול, לא עומד במבחן המציאות באזור שחון זה? האם ייתכן שהמצור של גאבינוס על הסרטבה והדייק סביב ההר קשור להפסקת המפעל? דומה שיש צורך בחקר נוסף ובחינת העניין לעומק, וימים עוד יגידו.
