בין יהודה ואדום בתקופת המקרא העיור ביהודה במאה ה-10 לפסה"נ פרופ' יוסף גרפינקל, האוניברסיטה העברית בירושלים

הבנת ראשיתה של ממלכת יהודה נתונה במחלוקת חריפה מזה כארבעים שנה. גישות מסורתיות טענו כי בתחילת המאה ה-10 לפסה"נ קמה לפתע ביהודה ממלכה גדולה. המרחיבים אף טענו כי התקיימה אימפריה שמלכה מנחל מצרים עד הפרת. מנגד, גישות מינימליסטיות טענו כי לפתע קמה ביהודה ממלכה כמאתיים שנה מאוחר יותר, בסוף המאה ה-9 לפסה"נ, או רק במהלך המאה ה-8 לפסה"נ.
נתונים חדשים משלושה אתרים בשפלת יהודה: חורבת קיאפה, חורבת אל ראעי ותל לכיש, מבהירים את השלבים הראשונים בהקמת ממלכת יהודה. מסתבר שאין מדובר באירוע מהיר, אלא בתהליך הדרגתי שנמשך מעל 150 שנה. בשלב ראשון הוקמו אתרים מבוצרים בחומות סוגרים בהיקף הממלכה, על דרך ראשית: חורבת קיאפה החולשת על הדרך העוברת בעמק האלה, בית שמש החולשת על הדרך העוברת בנחל שורק, תל א-נצבה החולש על דרך המלך בגב ההר, וחורבת דוארה החולשת על האיזור מצפון-מזרח לירושלים. מבחינה גיאוגרפית מדובר בטריטוריה של עד יום הליכה אחד מירושלים. בשלב שני, הורחב שטח הממלכה לדרום ומערב, והוקמה עיר מבוצרת מתוכננת היטב בלכיש, מוקפת חומת אבן ומאופיינת בתכנון עירוני הכולל מבני ציבור ומבנים פרטיים. העיר נוסדה בשליש האחרון של המאה ה-10 לפסה"נ והמשיכה להתקיים עד סביבות שנת 860. בשלב שלישי, האתרים של ערד ובאר-שבע בדרום בוצרו, רק באמצע המאה ה-9 לפסה"נ.