שתי תופעות של שימוש נרחב בחללים תת-קרקעיים בתקופת הבית השני התגלו בגליל, בדומה לאשר התגלה בארץ יהודה. התופעה הראשונה מכונה בשם "מקלטי מצוקים" והשנייה היא תופעת מערכות המסתור. בהרצאה זו הוצג גילויין של 65 חללים תת-קרקעים, שאפשר ששימשו כמערכות מסתור ותיערך השוואה בין חללים אלו למערכות המסתור שהתגלו בארץ יהודה. לרבות ממערכות המסתור בגליל יש אפיונים משלהן ועל כן חולקו החללים התת-קרקעיים האלה לשש קטגוריות:
1) חללים תת-קרקעיים קטנים שמלכתחילה נחצבו למטרות מסתור. 22 מערכות מסתור מסוג זה נחצבו ביישובים בגליל בדומה למערכות המסתור שהתגלו ביהודה באתרים כגון חורבת עתרי והמערכות שנמצאו בחורבת זיתא.
2) מערכות מסתור מפותחות. מערכות אלה דומות למערכות בשפלת יהודה כמו בחורבת מדרס, באמציה ובחורבת געדה.
3) מערכות מסתור שביטלו שימוש בחללים חצובים מתחת לקרקע בדומה למשל למערכת באחוזת חזן.
4) מערכות תת-קרקעיות שביטלו מערות קבורה. תופעה נדירה בגליל וביהודה.
5) מחילות למילוט. גם סוג זה של חללים תת-קרקעיים נדיר בארץ יהודה ובגליל.
6) חללים שזוהו בעבר כמערכות מסתור אך אין לזהותם ככאלה לאור העובדה שאין להם מאפיינים של מערכות מסתור.
בהרצאה הוצגו המערכות השונות שמהן מסתבר אפוא שהיישוב היהודי בגליל השתמש בחללים תת-קרקעיים כמקומות בהם מצא מקלט ומסתור בתקופות בהן חש איום פיזי ממשי על חייו מצד השלטונות הרומיים.
