מקטע עבוד

ברוכים הבאים לאחד מהנקרופוליס המפוארים של האזור!

הנקרופוליס (עיר המתים = בית הקברות) של עבוד היא אחד מחמישה אתרי קבורה בשומרון, שמזכירים בצורתם, בגודלם ובעיטוריהם את מערות הקבורה המפוארות בירושלים, מימי הבית השני. האתר , הסמוך לכפר עבוד, ידוע כבר מאמצע המאה ה19 ונסקר ותואר כמה פעמים מאז.

מערות הקבורה כאן שולבו במחצבה עתיקה וגדולה (מה שמסביר את שם האתר. מקטע=מחצבה, מלשון לקטוע) המשתרעת על פני כמה מאות מטרים, אשר שימשה בימי קדם מקור אבן עיקרי לבניית בתי הכפר עבוד הסמוך. נראה כי גם לאחר שנחצבו הקברים המשיך המקום לשמש כמחצבה ויעידו על כך כמה מן הקברים אשר נפגעו ואף בוטלו במהלך החציבה.

כמה קברים יש כאן? הסקרים הראשונים שנעשו דיווחו על כתשעה קברים, מתוכם שניים מפוארים. בסקרים אחרונים דווח על יותר מ20 קברים (מ' מרכוס) ועל איתור של 12 קברים מלבד שני המפוארים (דביר רביב, 2010). ללא ספק, זהו בית קברות מכובד ביותר.

מבנה הקברים: באופן כללי, כל הקברים בנויים לפי אותו עקרון: יש חדר מבוא שבצידיו חצובים פתחים המובילים לחדרים. בתוך החדר יש כוכים חצובים,להנחת המתים. בחלק מהקברים יש חציבות קטנות מעל הכוכים, אולי להנחת העצמות לאחר ליקוטן או להנחת גלוסקמה. מבנה זה משקף את תהליך הקבורה כפי שהיה נהוג בימי הבית השני: את המתים היו מניחים בתוך הכוכים ולאחר כשנה היו מעבירים את העצמות לגלוסקמאות – תיבות מאבן גיר רכה שאורכן כאורך העצם הארוכה ביותר בגוף – עצם הירך. תהליך זה נקרא קבורה משנית.

גם במקורות אנו מוצאים התייחסות למערות הקבורה: "המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר, וכן המקבל מקום מחברו לעשות לו קבר–עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש; ופותח לתוכה שמונה כוכין–שלושה מכאן, ושלושה מכאן, ושניים מכנגדן. והכוכין אורכן ארבע אמות, ורומן שבעה, ורוחבן שישה. רבי שמעון אומר, עושה תוכה של מערה שש על שמונה; ופותח לתוכה שלושה עשר כוך–ארבעה מכאן, וארבעה מכאן, ושלושה מכנגדן, ושניים אחד מימין הפתח ואחד מן השמאל. ועושה חצר על פתח המערה שש על שש, כמלוא מיטה וקובריה; ופותח לתוכה שתי מערות, אחת מכאן ואחת מכאן. רבי שמעון אומר, ארבע לארבע רוחותיה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכל לפי הסלע". (בבא בתרא ו,ח: ) מערות הקבורה של עבוד (כמו בשאר אתרי בית שני שסביבם יש מערות קבורה) מעידות שכנראה פה, קבלו את דבריו של רבן שמעון בן גמליאל- הכל לפי הסלע, שכן מספר הכוכים במערות נע בין כוך אחד לתשעה!

העיטורים במערות: לשתי המערות המפוארות יש חזית מעוצבת הכוללת שתי אומנות חצובות בסגנון הדורי, ביניהן היו ככל הנראה שני עמודים שלא שרדו. בחלק העליון נמצא אפריז אשר מחולק לטריגליפים (הקווים האנכיים שמפרידים בין העיטורים) ולמטופות (הלוחות המלבניים שבין הטריגליפים, שעליהם נמצאים העיטורים). במערה אחת שרד רק חלק מהאפריז ואילו במערה השנייה הוא נשדד לפני כמה שנים ע"י תושבי עבוד שהותירו לנו רק את הקצה המערבי (רואים את קידוחי השוד על המשקוף). האפריזים מעוטרים בוורדות (רוזטות), זרים, דיסקוס, עלי גפן ואשכולות ענבים. מעניין שגם בקברי המלכים וקברי חקל דמא בירושלים יש אפריזים עם דגמים דומים. במערה המערבית שרדו עיטורים נוספים כגון ורדה חצובה ע"ג אומנה, מסגרת עשויה מיאנדרים ומעליה משקוף המעוטר בעלי גפן ובאשכולות ענבים, ציורי קיר (פרסקו) על קירות החדר , ועוד אלמנטים עיטוריים וצבעוניים.

נציין שמבין העיטורים בולטים מוטיבים של גפן – כדוגמת עלי גפן ואשכולות ענבים בדגמים שונים (דגם פשוט, דגם משולש ואשכול המורכב משלוש אונות). יתכן שעיטורים הגפן הרבים והמגוונים משקפים את הנוף החקלאי של האזור ואת העיסוק של תושביו, שכן ידוע לנו שהגידול החשוב היה הגפן. אתר מקטע עבוד קרוב מאוד לכפרים בית רימא ולובאן שמופיעים במשנה במנחות כבית רימה ובית לבן, שמהם היו מביאים יין משובח לבית המקדש.

תיארוך המערות: ללא ספק, המערות הן משלהי הבית השני, מן המאה הראשונה לסה"נ ואולי אף מן המאה הראשונה לפנה"ס.

מי נקבר פה? בצורה חד משמעית ניתן לקבוע שהיו אלה יהודים. על סמך מה?

א. שברי הגלוסקמאות. האופייניות מאוד לקבורת יהודים נמצאו באחת ממערות הקבורה. ב. ההשוואה למערות דומות בירושלים ברורה ומעידה שזה סגנון יהודי.

ג. הנקרופוליס של מקטע עבוד נמצא כ-3 ק"מ מדרום לנחל שילה, שהיווה את גבולו הצפוני של תחום היישוב היהודי בימי בית שני. האתר השתייך ככל הנראה למחוז היהודי תמנה ובסביבתו מצויים אתרים רבים שנזכרים במקורות ההיסטוריים או שנתגלה בהם ממצא ארכיאולוגי המעיד על נוכחות יהודים צפופה בתקופה. נוסיף שבתי הכפר המודרני עבוד מכסים שרידי יישוב עתיק שהיה קיים בין השאר, בתקופה הרומית הקדומה.

ד.עיטורי המערות הם נטולי דמויות וסצנות אליליות ומתארים רק גפנים ודגמים גיאומטריים. בהשוואה לעיטורים נוכריים מאותה תקופה זה ברור לחלוטין שכאן המערות יהודיות.

ה. מערת עבוד הסמוכה, מערת מפלט מימי מרד בר כוכבא (להלן פרוט) מעידה שתושבי המקום היו יהודים שכן השומרונים לא השתתפו במרד.

ו. עוד נקודה קטנה: יאקות (גיאוגרף מוסלמי מהמאה ה-13) טען ששם הכפר עבוד הוא במקורו יהודי.

לסיכום – אכן ברור שמדובר במערות קבורה יהודיות, ונותר לנו רק לשאול –

מי היו היהודים העשירים שנקברו בקברים מפוארים אלו? ע"מ לענות על שאלה זו יש לראות את מקטע עבוד כפרט במרחב. במערב השומרון יש עוד כמה נקרופוליס, שבכל אחד מהם יש קבר או שניים מפוארים במיוחד. הבולט בהן הוא הקבר בדיר א-דרב. שמעון דר, ובעקבותיו דביר רביב הציעו שקברים אלו היו בשימושם של פקידים בכירים בממשלתו של הורדוס, אשר קיבלו באזור זה אחוזות חקלאיות, כדוגמת אחוזתו של תלמי איש רודוס, המזוהה בדיר א-דרב. ע"פ דביר רביב, המקורות ההיסטוריים והממצא הארכיאולוגי מעידים על נוכחות ממלכתית באזור זה בשלהי ימי הבית השני. במהלך תקופה זו ראה אזור מערב השומרון פריחה יישובית שתוצאותיה ניכרות בשטח עד ימינו, כדוגמת – מגדלי שדה (כ1200!!), מחצבות גדולות, קברים מפוארים, חורבות גדולות ומרשימות ועוד. נראה כי פריחה יישובית זו קשורה עם פיתוחן וייסודן של אותן אחוזות ממלכתיות. נוסיף, שאזור זה נכלל בשטחים שנכבשו על ידי יוחנן הורקנוס במסגרת הרחבת תחומיה של הממלכה החשמונאית ומאז היווה למעשה חלק ממרחב התפר שבין האזור היהודי לאזור השומרוני, שהיו עוינים זה את זה בתקופה זו. נראה שבשל כך נבחר האזור על ידי שליטי בית חשמונאי ואחריהם על ידי הורדוס לשמש מרחב להתיישבות ממלכתית. איך זה עבד בפועל? הקרקעות עובדו ע"י אריסים, תחת פיקוחם של פקידים בכירים הקשורים לשלטון היהודי, אלו שע"פ הצעה זו חצבו להם קבר מפואר.

הההתישבות הממלכתית לאחר שלטון הורדוס: ניתן להניח כי לאחר מות הורדוס חלה התרופפות באחיזה הממלכתית באזור ובעלי האחוזות – ידידי הורדוס- התקשו להחזיק בנחלותיהם. דוגמה לכך הידועה לנו מיוסף בן מתתיהו היא לגבי תלמי, משריו הנכבדים של הורדוס. לפי המסופר (קדמוניות היהודים י"ז, 291-286), יצא הצבא הרומי מהעיר שומרון אל מקום ששמו אריס, בו שרפו ובזזו החיילים הנבטים את אחוזתו של תלמי. את אריס מקובל לזהות עם ח'רבת א-תל הסמוכה לכפר חריס. בוואקום שנוצר לאחר מות הורדוס החל ככל הנראה תהליך של הפיכת האחוזות לישובים יהודיים ואולי אף שומרוניים, כאשר האזור שמדרום לנחל שילה (מחוזות תמנה וגופנא) סופח בצורה ברורה ליהודה.

לסיום, נזכיר שיהודי האזור השתתפו גם הם במרד בר כוכבא, ובשנים האחרונות מתגלים ממצאים שונים מימי המרד. אחת התגליות היא מערת עבוד שנמצאת לא רחוק מכאן, ששימשה כמערת מפלט. כלומר לא מסתור ללוחמים בזמן המלחמה אלא מפלט אחרון למשפחות שברחו אליה כדי להימלט מחרב הרומאים. יתכן שהיו אלו צאצאיהם של המשפחות העשירות שחצבו את קבריהם המפוארים במקטע עבוד. בין שאר הממצאים ניתן למנות מפתחות ארכובה – עדות אילמת לאופטימיות של הנמלטים שהקפידו לנעול את בתיהם תוך כדי בריחתם למערה, שממנה לא שבו. גם מטבעות נמצאו במערה, ומכיוון שהמטבעות המאוחרים ביותר הם מן השנה השנייה למרד בר כוכבא (עם הכתובת 'שבלחר' – שנה ב' לחרות ישראל), הניח זיסו שאזור זה של יהודה נפל כבר בסוף השנה השנייה של המרד (שנת 134 לספה"נ). מאז ועד לדורנו לא דרכה כף רגל יהודי באזור הזה.

לכתבת "מבט" של בני ליס על האתר

איך מגיעים למקטע עבוד? נוסעים לכיוון הישוב בית אריה. ממש לפני שער הישוב, כשכביש הכניסה מתעקל שמאלה חזק נפרדים מהכביש וממשיכים ישר על דרך עפר, שמתחברת בהמשכה ל"כביש נוף בית אריה" (גדר ההפרדה העתידית). פונים ימינה עם הכביש ולאחר 2 עיקולים, כשהכביש מגיע לשיא הגובה, חונים, וממשיכים בהליכה: חוצים תלתלית תיל (קונצרטינה) המונחת לצד שביל רחב. פונים עם השביל שמאלה (מזרחה), ולאחר הליכה של כ 150 מ' בין כרמי הזיתים, רואים את מערות הקבורה מצד ימין. ישנן עוד מערות גם משמאל- מתחת למפלס הכביש, אך הן פחות מרשימות. (הערה: בעיקול הכביש שיורדים ממנו לדרך העפר יש שער. יש לתאם עם הרבש"ץ שיפתח, או לדבר עם השומר בשער).