בעל ספר דברי הימים א (ז, יד-כז) העלה שתי רשימות-יחס של שבטי מנשה ואפרים, ובפסוקים כח-כט הוסיף עליהן תיאור של גבולות נחלות שני השבטים: "(וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם, בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ, וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן, וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ), וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ".
העיר שכם היא נקודת ציון על גבולם המשותף של אפרים ומנשה. אכן, שֶׁכֶם היה אחד מבני מנשה (במ' כו לא; יהו' יז ב) שנזכר בחרסי שומרון, והעיר שְׁכֶם היתה עיר לויים שהתייחסה על שבט אפרים (יהו' כא כ; דה"א ו נב). השאלה הגאוגרפית היא זהותה של עָיָה ומקומה כעיר גבול. כמעט כל החוקרים מזהים אותה בהעי (ברא' יב ח; יהו' ז ב; עז' ב כב; נחמ' ז לב), היא עַיַּת/עַיָּה (יש' י כח; נחמ' יא לא), הנמצאת ממזרח לבית-אל ומזוהה באֶת-תֵל. אם כך, הציר שכם- העי – מצפון לדרום – מציין לפי זכריה קלאי את העומק של נחלת אפרים ולא גבול משותף. אולם ישנו נוסח אחר "עד עזה" המובא במספר כתבי יד ודפוסים עבריים, ובמהדורות אחדות של תרגום השבעים, וגם בתרגום הארמי של דברי הימים, אבל נוסח זה נדחה על ידי רוב המפרשים המודרניים לטובת "עיה/העי", לאור נוסח ה"כתר" העדיף ודיונו של קלאי הסביר.
יש לציין ש"הגאון מווילנה" (1797-1720) בפירושו הקדם מודרני לספר דברי הימים כתב: "עד עזה – שהיה במקצוע המערבית צפונית של אפרים. זה עזה של אפרים ולא היא עזה ביהודה". בהרצאה זו, נציע את המקור שלו ואת הזיהוי של עזה בכפר הערבי עזון בהר אפרים המערבי.