מהו מיקומו של בית מיכה?
בפרקים יז–יח בספר שופטים מופיע הסיפור על בית מיכה. מיכיהו היה איש מהר אפרים שבביתו שכנו פסל, אפוד ותרפים, ואף התקיים שם פולחן לעבודה זרה באמצעות כהן. בית מיכה מתואר כמקום שבו עבר בתחילה איש לוי מבית לחם יהודה בדרכו צפונה להר אפרים, ובהמשך עברו בו בני דן במעבר מנחלתם שבשפלה, דרך קרית יערים, לכיוון ליש שבצפון הארץ. מפסוקים אלו אי אפשר לדעת היכן בדיוק נמצא בית מיכה, והנתונים הגאוגרפיים על אודות מיקומו הם שניים בלבד: (א) המקום נמצא ב"הר אפרים", כנראה באזור ההררי של נחלת שבט אפרים. (ב) המקום נמצא על הדרך הראשית העולה מבית לחם צפונה ומקרית יערים צפונה.
חז"ל זיהו את בית מיכה במרחק 3 מילים מהעיר שילה, במקום הנקרא [מ]גרב או [מ]ערבו: "תניא רבי נתן אומר: מ[מ]גרב לשילה ג' מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה"… (בבלי, סנהדרין קג, ע"ב); "בא וראה פסלו של מיכה היה עומד במערבו, ובהמ"ק היה עומד בשילה"… (פסיקתא רבתיכט (קז, ע"ב)). מדברים אלו ניתן להסיק כי גרב היה שמו של יישוב מרכזי או מוכר בתקופת התנאים ממערב לשילה, אותו מזהים רבים עם חורבת ע'רבה שנמצאת מדרום ליישוב מעלה לבונה, שבה התגלו שרידים ניכרים ומרשימים מתקופה זו. אחרים הציעו לזהות את גרב זו בחורבת אל-עוף, שנמצאת ליד היישוב גבעת הראה, חורבה שבה נמצאו שרידי מבנים, בורות, גתות וחללים תת-קרקעיים רבים, חלקם גם כן מתקופת התנאים. החורבה היתה נקראת בעבר בשם חורבת ג'ראבה, כך ששני האתרים משמרים את השם "גרב" הקדום, עם כי האתר הגדול יותר עם כמות השרידים הרבה יותר מתקופת התנאים הוא ע'רבה.
המסורת של חז"ל לזיהוי בית מיכה באזור שממערב לשילה, כפולחן עבודה זרה שהתחרה עם המשכן, מתחזקת עם אזכורה של שילה בפסוק החותם את הסיפור בספר שופטים: "וַיָּשִׂימוּ לָהֶם, אֶת-פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה, כָּל-יְמֵי הֱיוֹת בֵּית-הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה". אולם האם יש שרידים לאותו מקום גם מתקופת המקרא?
בשנים האחרונות נערכו סקרים ארכיאולוגיים מקיפים בכ-10 אתרים ארכיאולוגיים שנמצאים ממערב לשילה לאורך הדרך הראשית שהובילה בעבר מבית-אל לשכם, ושנמצאו בהם שרידים מתקופת המקרא. מפות ההתיישבות של תקופה זו מראה כי מי שנע באותם ימים בהר אפרים על הדרך הראשית צפונה, כפי שמתואר אודות בית מיכה בספר שופטים, היה נפגש לראשונה בריכוז אתרים בדיוק באזור זה שממערב לשילה, שעליו הצביעו חז"ל. בהשוואה, מדרום ומצפון לאזור זה כמות האתרים הסמוכים לדרך הראשית קטנה מאוד. מבין אתרים אלו בולט אתר אחד קטן שנמצא בדיוק ממערב לשילה הקדומה, במרחק של כ-3.5 ק"מ, ממש בראש המעלה המתפתל של הדרך הראשית הבאה מצפון, בצמוד לשער של היישוב מעלה לבונה. באתר זה, החולש על הדרך ועל בקעת לבונה ומהווה נקודה מצויינת למקם פונדק דרכים, נמצאו בסקרים השונים קירות בנייה, בור מים ומערת קבורה האופיינית לתקופת המקרא. האתר נמצא רק כ-1.5 ק"מ משני האתרים שהוצעו לזיהוייה של העיר גרב של תקופת התנאים, ויתכן ואכן זהו המקום בו נבנה בית מיכה.
תקציר הפרקים:
פרק י"ז – תקציר הפרק
היה אדם משבט אפרים ושמו היה מיכיהו.
מסופר על כך שאימו האשימה אותו בגניבת כסף ממנה. היא קיללה אותו בחשד שהו הגנב.
הפרק מתחיל בכך שבנה מחזיר לה את הכסף והיא (אימו) מסירה ממנו את הקללה ומברכת אותו. האם החליטה שבכסף שהושב לה, בנה יכין לה' פסל ומסכה.
מיכה (מיכיהו), החזיר את הכסף לאימו כדי שהיא תעשה את הפסל והמסכה לה' ולא הוא.
בכסף הנותר, הכין מיכה אפוד ותרפים ומינה את בנו לכהן.
באותם הימים, היה איש משבט לוי אשר יצא לכיוון הר אפריים בכדי להקים לו בית במקום המתאים אשר ימצא. איש לוי הגיע עד לביתו של מיכה וניהל עם מיכה שיחה. בשיחה, סיפר איש הלוי מאיפה בא (שבט לוי) והוא גם סיפר שהוא מחפש מקום לגור בו. מיכה הציע לאיש הלוי להיות כהן במקדש (הקטן) שמיכה הקים, הוא הציע לו לקבל כסף רב, בגדים רבים וכמובן מקום מגורים. איש לוי הסכים להצעה והתיישב אצל מיכה כאילו היה בנו.
בסוף הפרק, אומר מיכה כי לדעתו בן שבט הלוי היה עדיף על בנו בכדי לתפקד ככהן מכיוון ששבט לוי הוקדש לה'. "עתה ידעתי כיי ייטיב ה' לי, כי היה הלוי לכהן."
פרק י"ח – תקציר הפרק
שבט דן חיפשו להם נחלה לשבת בא וזה מכיוון שעד היום הם התיישבו בתוך שבטים אחרים. שבט דן חיפש נחלה חדשה מפני שהם לא קיבלו נחלה כמו כל שבטי ישראל ולא היה להם מספיק מקום.
אנשי שבט דן שלחו חמישה שליחים בכל השבט (בני חייל) כדי לבדוק היכן ישנה נחלה המתאימה לשבט. המרגלים הללו הגיעו עד לביתו של מיכה ושם שוחחו עם איש לוי אשר כאמור היה כהן שם.
לאחר שאיש לוי סיפר להם על כך שמיכה מינה אותו לכהן, הם ביקשו מאיש לוי שישאל את ה' אם הם יצליחו במציאת הנחלה. איש לוי אמר להם שה' יהיה איתם ושהם יכולים ללכת לשלום.
חמשת המרגלים הלכו לעיר (קרובה לירושלים) בשם ישה. שם, דיברו המרגלים עם תושבי המקום ועם אחיהם – צרעה ואשתאל. הם שוחחו עימם על כך שהם ראו שהארץ מאוד טובה, הם דיברו על כך שיהיה קל לכבוש את המקום שמצאו (ליש) מכיוון שכך אמר הכהן ולכן, הם יצאו כ-600 איש מוכנים למלחמה.
בדרכם לכיבוש לַיִש, עברו החיילים ליד ביתו של מיכה. שם, סיפרו להם השליחים כי יש אפוד, תרפים, מסכה ופסלים לה'. הם הגיעו לשם ולקחו את חפצים אלו. הכהן (איש לוי) פגש בהם והם הציעו לו לבוא איתם ולהיות כהן של שבט שלם. הכהן הסכים ובא איתם.
מיכה ואנשיו החלו לרדוף אחרי אנשי שבט דן, אך התייאשו מכיוון שחיילי שבט דן היו רבים מהם.
אנשי דן הגיעו לליש, כבשו אותה בקלות (מכיוון שבני ליש לא יכלו לבקש עזרה מאף אחד). אנשי שבט דן שרפו את ליש ולאחר מכן בנו אותה מחדש.
הם קראו לעיר "דן" על שם בנו של יעקב. הם שמו את הפסל שגנבו בעירם והמשיכו לעבוד אותו (בשביל ה') עד ימי הגלות.
איך מגיעים לאתרי בית מיכה? ביום שישי שמיד אחרי ט"ו בבט, מקיימת מדרשת הרי גופנא טיול מודרך למשפחה (בתשלום) לעמק השקדיות הפורחות שבין מעלה לבונה וגבעת הרא"ה ולאתרי בית מיכה השונים.
