לתשומת לב המטיילים: המסלול המתואר כאן מתחיל בגבעת אגוז, עובר בעין אגוז ומסתיים בנבי ענר. בהתאם לכך ניתנו ההוראות לחניית הרכב. אפשרויות אחרות מפורטות בסוף.
משך המסלול: עד חצי יום
נ.צ.: 651033 / 211089 (נבי ענר) 651384 / 210304 (גבעת אגוז)
מפת סמ"ש: השרון ומערב השומרון, מס' 7
נחלה: אפרים
עונות: כל העונות, מומלץ מאוד בחורף כאשר המעיינות מלאים והפריחה בשיאה.
מאפיינים: מתאים למשפחות (עגלות- רק בנבי ענר, לא בגבעת אגוז ולא בזית רענן) ,אפשרות כניסה למים.
רמת קושי: קל
אורך: 3.5 ק"מ
תיאור כללי:
איך מגיעים: מכביש 443 פונים צפונה בצומת שילת, לכביש 446 . ממשיכים ישר, עוברים את המחסום ובכיכר שאחריו פונים ימינה. לכיכר זו אפשר גם להגיע מכיוון שהם ואלעד: בצומת גבעת כ"ח פונים מערבה לכביש 465, ואחרי המחסום פונים ימינה לכביש 446. ממשיכים עד לכיכר שבה פונים שמאלה. מהכיכר נוסעים עם עיקולי הכביש, ואחרי שעוברים את נילי ונעלה מגיעים לכיכר נוספת, שבה ממשיכים ישר (שהוא בעצם שמאלה) עם השילוט לטלמון. אחרי פחות ממאה מטרים פונים חדות שמאלה ע"פ השילוט לנריה. ממש לפני שער הישוב, צמוד אליו, יש חניון שבו מתחיל המסלול.
איך מטיילים:
אם מגיעים עם כמה רכבים– משאירים רכב אחד בנקודת הסיום: כשתי דקות לאחר הפניה לנריה יש שילוט שמאלה לנבי ענר. נכנסים לחניון שבין עצי הזית ומשאירים בו את הרכב, ושאר הרכבים ממשיכים לחניון הסמוך לשער הישוב נריה.(יחסית בטוח להשאיר שם את הרכב, מי שחושש יכול לוותר)
אם מגיעים ברכב אחד– משאירים אותו בחניון הסמוך לשער ובסיום המסלול הולכים קצת ברגל עד הרכב. אפשר גם לבחור מסלול אחר מהמפורטים בסוף.
אם מגיעים ללא רכב– אין תחבורה ציבורית ולכן טרמפים הם האפשרות היחידה, יש לנקוט בכל אמצעי הזהירות בעת העלייה לטרמפ!
שירותים ומים- ליד ביתן השומר בשער יש ברזיה, שירותים- בבית הכנסת בזית רענן: בפניה הראשונה אחרי השער פונים שמאלה ועולים עד לתחנה, שם פונים ימינה ואח"כ שמאלה בדרך עפר שמגיעה לבית הכנסת.
בטחון- רצוי להגיע עם נשק ולעדכן את רבש"ץ נריה : 052-4239699.
המסלול: מהחניון יוצא שביל עפר המטפס דרומה אל גבעת אגוז. לאחר כ10 דקות מגיעים לפינה שבה שולחנות קק"ל, וכמה מתקנים לילדים. מסביב פזורים כמה מבנים ניידים, השייכים לקבוצת בנות ומשפחות שמתחזקות את המקום. מכאן ניתן לערוך תצפית יפה מזרחה: מעבר לוואדי נמצא הישוב נריה, על ההר מדרום לו – טלמון והכפר ג'אניה, ורחוק יותר, בתוך אזור מיוער- הישוב דולב. ממערב לג'אניה נמצא הכפר ראס-כרכר, שאולי משמר את השם המקראי "בית כר". (שמואל א, ז, יא). ההר עם האנטנות שמתנשא מולנו הוא הר חרשה, ומאחוריו- בתי רמאללה. מצפון- הגבעה הקרובה היא שכונת זית רענן, ורחוק יותר נראה הישוב נחליאל.
ממשיכים עם שביל העפר, ואחרי כ50 מ' פונים ימינה בשביל מסומן אדום המוביל אל כיפת הגבעה הנטועה כרמי זיתים. גידול הזיתים הנרחב שרואים כיום בהרי גופנא הוא כנראה לא הנוף החקלאי המקורי של האזור. שם האזור- "גופנא", ריבוי הגתות והיקבים שנמצאו וכן מקורות המספרים על יין משובח שהובא מכאן למקדש, מעידים שהגפן הייתה הגידול המרכזי בעבר. אולם עם התרוקנות האזור מיהודים לאחר מרד בר כוכבא, הלכו הזיתים ותפסו מקום חשוב יותר בחקלאות. לאחר התאסלמות האזור, ובמיוחד בעזרת חוק מיוחד שחוקק השלטון הממלוכי, האוסר על גידול גפן בשומרון, הפכו הזיתים להיות הגידול הבלעדי כמעט. כיום יש כאן חקלאים הנוטעים שוב כרמי גפנים, בעיקר באזור דולב.
ממשיכים בהליכה נינוחה בכיפת הגבעה וכ50 מ' לפני שהשביל יוצא מבין הזיתים, אפשר לחפש את הגת העתיקה המסתתרת כ15 מ' משמאל לשביל, עדות לגידול הגפן המפואר בעבר. לאחר שיוצאים עם השביל מבין הזיתים אפשר לראות את הנוף הנהדר– בימים בהירים רואים את הים התיכון, וגם אם לא- רואים את כל ערי החוף מארובות חדרה ועד אשקלון. קצת יותר קרוב אלינו רואים את תל גזר ועמק איילון, רמלה-לוד, מודיעין ומודיעין עילית. על הכיפה שמשמאלנו נמצא הכפר ראס כרכר שהזכרנו קודם. הכפר נוסד בעקבות מרד הפלאחים שפרץ בשנת 1834 כנגד שלטונו של השליט המצרי מוחמד עלי ובנו איברהים פחה. הגורם העיקרי לפרוץ המרד היה התמרמרות על חובת גיוס לצבא המצרי שהחיל מוחמד עלי כחלק ממדיניות המודרניזציה שלו, וזאת במקום צבא של שכירי חרב .חובת הגיוס עוררה מרד בארץ ישראל, שבראשו עמדו ראשי חמולות משכם, חברון וכל יהודה ושומרון. מצודת סימחאן הניצבת בכיפה של הכפר (עד אז לא גרו שם) נבנתה במהלך מרד הפלאחים. כמו שאר חלקי הארץ, גם כאן המרד דוכא ע"י איברהים פחה, וכך בעצם נוסד הכפר.
מולנו נמצאים הכפרים דיר עמר וביתילו, כשמעליהם מתנוססת הכיפה המיוערת של "נבי ע'ת"- אתר מקודש שהנשים הערביות היו נוהגות לעלות אליו לתפילה בשנות בצורת. בקצרה נציין שיש הצעה לזהות את ביתילו כ"בית אל בהר אפרים" (שכן אנו נמצאים בלב נחלת אפרים) ואת חורבת א-שונה הסמוכה לה כ"רמה", עירו של שמואל הנביא. אם כך- יוצא שנבי ע'ת הוא אולי מקום מושבה של דבורה הנביאה, "היושבת תחת התומר בין בית אל ובין הרמה", ויתכן שקדושת המקום השתמרה דרך נבי ע'ת עד ימינו.
אגב נביאים, נבי ע'ת הוא לא היחיד פה. למרגלות הכפר ג'אניה יש אתר בשם "נבי בסין", ובהמשך הטיול נגיע ל"נבי ענר", נוסיף להם את שמואל הנביא ונקבל חגיגת נביאים בהרי גופנא…
אל המעיין: השביל, עכשיו שוב דרך עפר רחבה, מתפתל ויורד בתלילות מהגבעה. אם רוצים, אפשר לעזוב את השביל ולרדת לצידו, בין הטראסות והצמחייה. בדרך כדאי לשים לב לטראסות- חלקן טבעיות, היוצרות מצוקים קטנים לאורך הגבעה וחלקן בנויות ע"י אדם. שימו לב איך בכל פיסת קרקע לא מעובדת צומחים צמחי החורש. בתנ"ך מתואר איך באו אנשי אפרים ליהושע והתלוננו שנחלתם קטנה מידי, וזאת למרות שמדובר בנחלה גדולה מאוד. התשובה שיהושע נתן היא: "כי יער הוא ובראתו" (יהושע יז,יח), כלומר- שהנוף הטבעי כאן הוא נוף של חורש ים תיכוני, וכדי להתיישב צריך לפנות חלקים מהחורש. אפשר בהחלט להבחין בחורש הטבעי הסבוך והיפה- בצלע ההר שמולנו ומסביב.
דרך העפר ממשיכה עד למפגש עם הכביש, וכדי להגיע למעיין יורדים ממנה ימינה ליד מבנה אבנים רבוע, אולי שומרה, וממשיכים ללכת בשביל במשך פחות מדקה עד שמגיעים לעין אגוז. בריכת המעיין נמצאת בתוך מבנה בטון סגור, שהמים מגיעים אליה בצינור מהנביעה. סביב המעיין ולאורך הוואדי נטועים בוסתני פירות יפים. ניתן למצוא שם עצי אגוז, שקד, רימון, גפן, זית, פטל, אגס סורי, לימון, חרוב, תאנה, ועוד.
ואל מעין נוסף: מי שחשקה נפשו במעיין נוסף, יכול ללכת עוד כ80 מ' במעלה הוואדי, לעלות שתי טרסות מעל הוואדי, ושם ימצא את עין א-נור. במקום נמצאת בריכה קטנה וחביבה הצמודה לנביעה שבקיר הסלע.
אל נבי ענר: מכאן המסלול ממשיך לנבי ענר, אך אינו מסומן. מעין א-נור יורדים לוואדי וממשיכים במעלה הוואדי, לכיוון הישוב נריה. הצמחייה בגדות הנחל סבוכה לעיתים ולכן יש צורך לחצות את אפיקו מידי פעם, כשהשאיפה היא להישאר בגדה הצפונית, זו שקרובה לכביש. הגדה בהדרגה נהיית תלולה פחות, ואחרי כ200 מ' אפשר לטפס אל הכביש ולחצות אותו לכיוון נבי ענר. סימנים למקום חציית הכביש הם הפתח במעקה הבטיחות, ומעבר לכביש- פתח של מערת קבורה חצובה בסלע. לא מומלץ ללכת הרבה על הכביש ולכן, מכל נקודה שבה חוצים אותו כדאי לעלות ישר אל הגבעה שמולנו- שבה נמצאת חורבת נבי ענר.
בחורבה, שטרם נחפרה, נמצאו ממצאים מתקופות שונות. החוקרים זיהו כאן מקוואות, בתי בד, גיתות ועשרות מערות קבורה (פזורות לאורך מאות מטרים), באחת מהם נמצא שבר של גלוסקמה מעוטרת. בקיצור: יישוב גדול עם שרידים רבים, בעיקר מימי בית שני ומהתקופה הביזנטית.
נכנסים עם שביל הגישה ומיד מבחינים במבנה רבוע, שניתן להיכנס אליו דרך המדרגות שבצידו. מי שיכנס יבחין מיד ב"מחרב"- גומחה בקיר הפונה דרומה, המזהה לנו את המבנה בתור מבנה תפילה מוסלמי. זהו מבנה ה"מקאם"- בית תפילה, שנבנה לזכרו נבי ענר, שאיננו יודעים מי היה. המבנה נבנה כנראה בתקופה העות'מנית אך יתכן שעוד קודם, בתקופה הממלוכית או האיובית. בכל מקרה, כנראה שבזכות נבי ענר עצי האלון שמסביב לא נכרתו והגיעו למימדים מרשימים.
מול המקאם נמצא מבנה נוסף, שבקצהו מערה. כשנכנסים אל המבנה כדאי להתבונן בקירות ולראות את ציורי הקיר שעליהם. כיפת המבנה והציורים הם מאותה תקופה של המקאם, ואילו המערה שבהמשך שימשה כמערת בית בד בתקופות הרומית-ביזנטית והמוסלמית הקדומה. בעומק המערה יש הסתעפויות רבות ובהן פזורים חרסים שונים. כשיוצאים מהמבנה, שווה לחפש מצד ימין את אחד המקוואות, ששימש מן הסתם בתקופה שבה שימש בית הבד שראינו בפנים.
מכאן- יש אפשרות להמשיך למעיינות אך אפשר גם לקפוץ לרגע למערה הגדולה: יוצאים מהמבנה עם המערה, חוזרים לכיוון המקאם וממשיכים ללכת בשביל שעולה ימינה, לצד כרמי הזיתים. כשמגיעים לטרסה שמפלסה כמפלס השביל, לפני שהשביל מתעקל שמאלה, יש מימין פתח ברור של מערה, שמוסתר קצת ע"י השיחים. המערה היא גדולה (כ100 מ"ר), ופזורים בה, בתחתיתה ובקירותיה שקעים שונים. מכיוון שהיא טרם נחפרה קשה לדעת למה שימשה אך יש לה "ריח" של מערת בית בד נוספת.
ועכשיו- אל מעיינות נבי ענר. ממבנה המקאם יורד שביל להולכי רגל המוביל אל שורת המעיינות הנובעים כמעט באותו קו. הולכים בשביל ולאחר כשתי דקות מגיעים למדרגות היורדות שמאלה אל מעיין הגפן, שזכה לשמו בשל הגפן הגדולה שצומחת מעליו. המדרגות הרחבות שלמטה התגלו לפני זמן קצר, בזמן שיפוץ המעיין, ושימשו את תושביו הקדומים של הכפר שזה עתה ביקרנו בו. מצד ימין ישנה בריכה גדולה, ומצד שמאל- מערונת בסלע עם נביעה שממלאת את חלל המערה- נהדר!! הבריכה הגדולה לעיתים מרוקנת ע"י ערביי הכפר הסמוך, כך שלא תמיד יש בה מים.
לאחר התרעננות קלה במעין הגפן, נמשיך עם השביל. לא רחוק ממעין הגפן יש עוד נביעה עם בריכה קטנה, ובהמשך- שתי בריכות גדולות מצד ימין לשביל. הראשונה מלאה במים אך יש בה הרבה בוץ , והשנייה היא בריכה עגולה ומטויחת בחלקה, שלא תמיד מלאה. כדאי להיכנס לתוך הבריכה העגולה, גם אם היא יבשה ולראות את שתי הנביעות שליד כל אחת מהן נוצרה בריכה קטנה עם מים צלולים מאוד. אם נקב יציאת המים פתוח, אפשר לעקוב אחר זרימת המים דרך התעלות, ועד לבריכה נוספת שנמצאת במרחק של כ15 מ' מתחתינו. בשל שריפה שהייתה כאן, הצינור המוביל את המים נשרף ולכן כל השטח הוא מעין שלולית גדולה, בעיקר בחורף.
מכאן אנחנו חוזרים, דרך השביל שאיתו הגענו אל חניון נבי ענר. בדרך חזרה, כשכבר לא עסוקים בחיפוש המעיינות כדאי להרים את הראש וליהנות מהנוף היפהפה של האזור, ואולי גם להבחין בפתחה של מערת קבורה נוספת, בעלת חזית רחבה, הנמצאת מצפון ומתחת למבנה השני.
רגע לפני שנכנסים לרכבים שמחכים לנו בחניון, כדאי להציץ בגת. בין שביל הגישה ובין הכביש, במשטח סלע שנמצא ממש מעל הכביש חצובה גת יפה ומסביבה פזורים אבני פסיפס ששימשו לריצופה.
אפשרויות נוספות לטיול:
א. ביקור בנבי ענר בלבד – חונים ויורדים בחניון נבי ענר, מסתובבים בחורבה, הולכים למעיינות וחוזרים לרכבים.
ב. מזית רענן לנבי ענר – מסלול קצר יותר וקל יותר. משאירים רכב אחד בנבי ענר, והרכב השני חונה ליד גן השעשועים של זית רענן. מאחורי הקרוון הצמוד לגן השעשועים יש שביל שיוצא שמאלה, זה השביל ההיקפי של זית רענן. הולכים בו עד שמגיעים לראש שולחן לבן שמוצב בצד הדרך, ומנקודה זו יורדים בשביל מסודר אל המעיינות ונבי ענר. אם באים מכיוון זה, מגיעים קודם כל למעיין עם הבריכה העגולה, לאחר מכן למעיין הגפן ולבסוף לנבי ענר, שם מחכה הרכב.
ג. אם הולכים מזית רענן – אפשר כמובן להמשיך לעין אגוז- מנבי ענר חוצים את הכביש ויורדים במורד הוואדי עד שמגיעים בוסתנים ולעין אגוז. משם ניתן לחזור לנבי ענר. אם מגיעים עם רכב אחד שחונה בזית רענן- אפשר לעלות מעין אגוז לגבעת אגוז, ולהגיע לשער הישוב. מהשער עולים אל זית רענן חזרה לרכב. אפשרות זו כרוכה ביותר עליות, והיא קצת יותר קשה.
טיול נעים!!
