בשומרון ידועים חמישה אתרי קבורה מונומנטאליים מתקופת בית שני שמזכירים בצורתם ובגודלם קברים מפוארים בנקרופוליס של ירושלים מתקופה זו.
ארבעה מבין חמשת האתרים מצויים במקבץ במערב השומרון והם: דיר א-דרב, חורבת כורקוש, מקטע עבוד וחורבת תבנה.
האתר החמישי, חורבת כפר ביתא, מצוי במרכז השומרון ובקרבת שכם. מאז גילויים במאה ה-19 דנו בקברים אלו חוקרים רבים ובייחוד בתיארוכם ובשאלת זיהוים האתני של הנקברים.
מכיוון שאף לא אחד מבין הקברים נחפר בחפירה ארכיאולוגית מסודרת, הסתמכו החוקרים על מקבילות אדריכליות ועיטוריות ועל מיקומו של האתר במרחב.
רוב החוקרים נטו לייחס את הקברים המונומנטאליים לאוכלוסייה יהודית אמידה שהתגוררה באזור בשלהי ימי הבית השני.
העדות המובהקת ביותר לכך היא האזכור אצל יוסף בן מתתיהו אודות תלמי איש רודוס, ידידו הנאמן של הורדוס, שקיבל אחוזה חקלאית בארוס, שמקובל לזהותה עם הכפר חריס, שבסביבתו מצויים המבנה ההרודיאני קלעת פרדוס ואחוזת הקבר דיר א-דרב.
יחד עם זאת, עד כה לא הוצע במחקר רקע היסטורי לחציבתם של הקברים המפוארים הנוספים והדיון אודותיהם נעשה בנפרד ולא במבט כולל.
בהרצאה זו יוצגו כמה תובנות חדשות שיכולות לשפוך אור אודות מחקר הקברים המפוארים וההיסטוריה היישובית של האזור.
ראשית, יש להוציא מהדיון את ח'רבת תבנה בה משקפים הקברים נקרופוליס של בירת מחוז (תמנה).
בנוסף, ארבעת האתרים שוכנים במרחב התפר שבין האזור המיושב שומרונים מצפון, לבין האזור שהיה שייך ליהודה בימי בית שני, מדרום.
נראה כי בשל כך נבחר האזור על ידי החשמונאים שבימיהם סופח האזור למדינה היהודית ואחריהם על ידי הורדוס לשמש מרחב חקלאי שניתן לפקידים בכירים הקשורים לשלטון היהודי, כדוגמת תלמי איש רודוס.
בנוסף לקברים המפוארים ניתן למצוא באזור שרידים נוספים המעידים על פריחה יישובית בשלהי ימי הבית השני, כדוגמת: מגדלי שדה, מחצבות נרחבות, חורבות גדולות ומרשימות ועוד.
על היותו של המרחב 'יהודי' בימי בית שני ניתן להצביע על שברי גלוסקמאות, מקוואות טהרה וממצאים נוספים.
בהרצאה יוצע כי לאור השרידים שנמנו לעיל, ובייחוד הקברים המפוארים, יש לחזור להצעתם של כמה מן החוקרים המזהים באזור זה את 'הר המלך' המופיע בחז"ל, כאזור יהודי מימי החשמונאים ועד מרד בר-כוכבא.
המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן; מדרשת הרי גופנא
