השריפה האחרונה שהציתו אויבינו בחודש הקודם, איימה לכלות את בתי היישוב נווה צוף. אכן, בתים רבים נפגעו ו-15 נהרסו כליל. השרפה כילתה חלקים גדולים מהיער העוטף את היישוב וכתוצאה נחשפו נקודות רבות שהיו עד עתה מכוסות ביער הצפוף. חדי העין שמו לב לכמה מערות קבורה שלא היו מוכרות עד כה ונחשפו בעקבות השריפה. מסתבר שאלו לא מערות הקבורה היחידות. ביישוב נווה צוף ובסביבתו מצויות עוד כמה מערות מימי בית שני שהקיפו את אתר היישוב העתיק – חורבת חבלתא – המצוי בלב היישוב.
מדובר בחורבת יישוב לא קטן שהשתרע על-פני לפחות 15 דונם והוקם בימי בית שני. החורבה ממוקמת בסמוך לדרך הראשית שהובילה מהשפלה לשדרת ההר הראשית, וכ-2 ק"מ מזרחית לחורבת תבנה, הלא היא תמנה, בירת אחד המחוזות הצפוניים של ארץ יהודה בתקופה זו.
לאחר מרד בר-כוכבא ננטש היישוב והוקמה בו התיישבות נכרית שהמשיכה לתקופה הביזנטית ולראשית הכיבוש המוסלמי. ברחבי האתר נמצאו מקומות חציבה, מבני מגורים, מבני תעשיה, בורות מים, כבשן סיד, מקווה טהרה ואבני גזית. כיום ניתן לראות בראש האתר מתקני בית בד מוצבים שרוכזו מהסביבה הכוללים אגן ריסוק שלם ומשקולות שונות. גולת הכותרת של האתר אלו הם הגתות המיוחדות – 16 מתקנים עגולים רדודים שנחצבו אחד ליד השני ושימשו ככל הנראה להכנת יין מסוג "הליסטון" הנזכר במשנה. מדובר ביין שכדי לייצרו יש לחשוף את הענבים במשך כמה ימים לשמש ("הליוס" = שמש) וכך מתיקותו עולה. בשלב הראשון של שטיחת הענבים על גבי המשטחים, ניגר מהם תירוש מתוק, בכמות קטנה שנזל לבורות איגום שנמצאים בקצה כל עיגול, והוא נחשב למשובח ביותר.
מתחת לחורבה, ובסמוך לכביש הראשי, ישנה דרך עפר ומדרגות חצובות קדומות במוליכות למכלול הנביעות של מעיין מאיר, ששימשו את תושבי היישוב העתיק בתקופות הקדומות. הנוכרים שהתיישבו באתר, חצבו נישות וגומחות בסלע שממנו יוצאים המים והפכו את המקום לאתר חשוב, אולי אפילו אתר פולחן, ויש שהציעו כי זהו מקומה של עינן, המוזכרת ככפר גדול לצד מעיין חשוב בסמוך לעיר תמנה. כיום ניתן להינות ממי המעיין הצלולים שנאגרו בכמה בריכות, ולצידם דשא, עצים, סככה וספסלים שהוקמו ע"י נוער נווה צוף לרווחת המטיילים והנופשים.
בית הכנסת העתיק במודיעין עילית
בט' אב אנו מציינים את תאריך חורבן שני בתי המקדש, הראשון והשני. ידוע, שאחרי שפסקה עבודת ה' עם חורבן בית שני, נאלצו היהודים להסתפק בעבודה שבלב, היא התפילה. עבודת הקרובנות בבית המקדש הוחלפה בעבודת ה' בבתי הכנסת, הנקראים בשל כך "בית מקדש מעט".
אולם מתברר כי בתי כנסת היו קיימים עוד בטרם חורבן בית שני, והפעילות בהם התקיימה במקביל לעבודת ה' המרכזית שנעשתה במקדש. כיום אנו מכירים כעשרה בתי כנסת בלבד שתפקדו כבתי כנסת לפני החורבן, אחד מהם ממש כאן בתוככי מודיעין עילית, באתר הארכיאולוגי המכונה 'בד-עיסא'.
חורבת בד עיסא היא אתר ישוב שהוקם בראשית ימי בית-שני והיה מיושב עד לימי מרד בר-כוכבא. לאחר המרד ננטש האתר, ועדות לנטישה הפתאומית היא מטמון מטבעות בר-כוכבא שנמצא באחד החדרים באתר. באתר מבני מגורים, בית בד, מקוואות טהרה, וגולת הכותרת – במרכז נמצא בית הכנסת, אחד העתיקים בארץ. בבית הכנסת נמצאו ספסלים המקיפים את רוב החלל, ונראה כי בית הכנסת לא היה מכוון לירושלים אלא היושבים בו פנו למרכז האולם שם עמד, ככל הנראה,החזן או הקורא בתורה. בתקופה זו שימש בית הכנסת מעבר לתפילה וללימוד התורה גם כמקום התכנסות ציבורי אף בענייני חולין.
איך מגיעים? האתר נמצא בסוף רח' מסילת יוסף (בכניסה למודיעין עילית פונים ימינה, שמאלה אחרי מרכז קסם, ימינה בכיכר ובפניה השניה שמאלה). כיום מתבצעות באתר עבודות להכשרתו למבקרים. השרידים הארכיאולוגיים שומרו ושוחזרו ובמקום שבילים נוחים ומרפסת תצפית נחמדה, אך כיון שהאתר לא נפתח רשמית, השער עלול להיות סגור לפעמים.
מתוך כתבה שפורסמה בNRG: "קצין מטה ארכיאולוגיה ביהודה ושומרון, חנניה היזמי, מסר כי הבניינים השתמרו בצורה טובה, וחלקם שרדו עד לגובה של שלושה-ארבעה מטרים. בית הכנסת השתמר עד לגובה של שני מטרים, כולל ארבעה עמודים במרכז, כניסה יפה וספסלים מסביב.
מטבעות שנמצאו מתקופת המרד הגדול (שאירע בין השנים 66-73 והסתיים בחורבן בית המקדש) ומתקופת מרד בר כוכבא (בין השנים 132-136) מצביעים על הרצף ההתיישבותי במקום. "זה לא דבר מובן מאליו, כי הרבה מהישובים נהרסו בזמן המרד הגדול ולא השתקמו", אמר היזמי.
המקום נחפר וגודר, ועתה מבקשים יזמי ועיריית מודיעין עילית להכשיר אותו לביקורי קהל. בין היתר הם מתכוונים לשחזר את בית הכנסת במסגרת פיתוח האתר, ואולי אף לעשות בו שימוש גם כיום, "כי קדושתו של מקום קדוש נשארת לנצח". לדברי היזמי, הוא הכין יחד עם רשות העתיקות פרוגרמה לפיתוח האתר. "עתה אנחנו מקווים לגייס כספים, על מנת שנוכל לפתח את האתר לטובת הציבור".
